שיר למעלות: אשא עיני אל ההרים
אשא עיני אל ההרים
נוסעים להרים, והפעם מערבה מערבה מערבה עד לגבול של צפון קרולינה עם טנסי.
הפוסט עוקב אחרי טיול של שלשה ימים עם זוגתי ובתי הצעירה אי שם בקיץ 2017. אחד מהביקורים הרבים שלנו בהרים אבל ייחודי במידה מסוימת כי החלק הראשון שלו הגיע מערבה מהרגיל בשבילנו. הפוסט הזה הוא השני מתוך ארבעה בסדרה של פוסטים על טיולי ההרים. מוזמנים לבקר את הראשון (ביקור עם האחים שלי בבלו-רידג׳). אם אתם מתכננים לבקר בחלק או כל המקומות שביקרנו, חשוב לוודא שהם פתוחים בימים אלו. המפלים הראשונים שביקרנו, למשל, סגורים כרגע בעקבות סופת הלני מ- 2024. מוזמנים גם לבקר את הפוסט הבא (השלישי ברשימה) שמתמקד ברשימת המסלולים האהובים עלי צפונה ומזרחה ל- Asheville ובפוסט הרביעי, שמתמקד באלו שנמצאים מערבה ודרומה לאשוויל.
יום הנסיעה הראשון שלנו (אני ממספר אותו כיום 0) התמקד בעיקר בנהיגה, פיקניק, ועצירות קטנות, ובעצם עצרנו רק למפל קטן אחד (Soco falls), מפל יפה מאד עם שביל קצר שמאפשר לרדת למטה ו/או לתצפת ממעלה. לצערי התצלום שלי יצא די על הפנים אבל מצרף אותו בכל זאת ומוסיף עוד תמונה מטיול ישן יותר בקיץ 2013.
המקום השני נקרא Lake Junaluska. זה אגם שמארח כנסים וקייטנות של נוצרים. אגם יפה מאד ואם מגיעים בהתחלה לצד המזרחי שלו נהנים מסכר שיוצר מפלים יפים. שווה ביקור ופיקניק קטן ליד הנהר (תמונות למטה).
ועכשיו לבונוס. מסתבר שלפני שעולים בכביש לבקתה יש בצד הדרך אתר קטן (אבל בעצם ממש לא קטן) שהוא כולו מודל, מיניאטורה של כפר של פעם עם מסילות ברזל ורכבות מסוגים שונים, טחנת הקמח, המפעל המקומי ומה לא. הכל פעיל עם קטרים ורכבות נוסעות. מדובר בחובב פריק של רכבות שגייס חברים ובנה את זה עם השנים. זה כל כך גדול יחסית ומרשים שבאמת נעתקה נשימתנו. זה לא אתר תירותי. זה פשוט תחביב של כמה אנשים. אני מקווה שמאז הביקור שלנו, המקום עדיין עומד על תילו. הנה קצת תמונות כולל תמונה של יסמין הצעירה שלנו כדי לתת את הפרופורציות לגודל.
יום ראשון- ההרים, העצים, ואגם ענק אחד
את היום הראשון של הטיול התחלנו בנהיגה מהבקתה שלנו לעבר יער מיוחד במינו- Joyce Kilmer Memorial Forest. (נקודה 2 במפה המצורפת). אני רוצה לציין שבדרך לשם אפשר גם להאריך את הנהיגה על כביש 143 לכוון מערב ולהינות מדרך יפה במיוחד: ה- Cherohala Skyway.
היער על שם ג׳ויס קילמר הוא לא יער רגיל בגלל ההסטוריה שלו. בתחילת המאה ה- 20 חברות עצים כרתו לא מעט עצים באזור ושינעו את הסחורה על גבי מסילות רכבת שנבנו במיוחד לשם כך. עם נפילת מחיר העצים ונוכח העובדה שהמון עצים כבר נכרתו, הממשלה החליטה שאזור מסוים יהיה חסין מכריתת עצים. היער הגדול הזה נקרא על שם משורר בשם ג׳ויס קילמר שכתב שיר ידוע בשם....״עצים״ (נו, מה) ושנהרג במלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מהשימור שנמשך עד לימינו, היער מכיל עצים בני למעלה מ- 400 שנים. זה אולי לא דרמטי כמו יער הסקויה בקליפורניה אבל יש פה בהחלט עצים מרשימים במיוחד בגובהם ובהיקפם. יש מספר טריילים אפשריים באזור. אנחנו הלכנו על מסלול טבעתי של 2 מייל שמטפס קמעה, בהליכה איטית ותוך כדי הנאה מהנוף זה לקח שעתיים פלוס. יופי של מסלול. יש גם אופציות ארוכות יותר למיטיבי לכת.
נקודת התחלה: נ.צ. בלינק המצורף.
המסלול של all trails.
אחרי שהרחנו, חיבקנו, ונשמנו עצים (ויש גם קצת נחלים בסביבה להינות מהם) המשכנו בדרכנו בכביש שממשיך לאורך אגם Lake Santeelah בדרכנו צפונה. עצירה קצרה לפיקניק באגם. במפה הוספתי נקודה מס׳ 3 לפיצול כבישים וירידה לאגם, למי שמעוניין להקדיש יותר זמן לאגם באותו כביש גישה, כולל רחצה או חתירה בקיאק.
אנחנו המשכנו צפונה על כביש 129 לאורך 3 מייל כדי להגיע להייק הקצר הבא שלנו בנקודה 4 על המפה: Yellow creek falls.
יש חניה לצד הדרך וטרייל קצר של חצי קילומטר שהולך לאורך הנחל ומגיע למפלים יפים. מקום מצויין להינות מרחש של מפלי מים וקצת מנוחה לרגליים ולנפש.
ממשיכים צפונה לכוון הגבול עם טנסי. קצת לפני שמגיעים וחוצים את הנהר שנציין בהמשך, עוברים ליד Historic Tapoco lodge. במקום יש לא מעט מסלולי טיול שלא יצא לנו לעשות אבל הם בהחלט ברשימת ״המסלולים לעתיד״ שלי. ואז חוצים את אחד הנהרות שהתחבבו עלי במיוחד: ה- Little Tennessee river. במקום הספציפי הזה של הנחל מכנים אותו גם Cheoah lake. לא יודע להסביר מדוע, אבל הנהר הזה עשה לי משהו מיוחד. משהו ברוחב הנדיב שלו ובמים הירקרקים שבהם אטבול למחרת (ראו למטה). קצת אחרי שמתקדמים עוברים ליד סכר ה- Cheoah lake (נקודה 5 במפה). זה לא הסכר האחרון ואפילו לא אולי המרשים ביותר שנראה באותו יום, אבל זה ״סלבריטי של סכר״. למה סלבריטי? כי הוא הופיע בסרט מפורסם שענת ואני נהיננו ממנו אי שם ב- 1994 כשביקרנו בברצלונה ועשינו הפסקת סרט- The fugitive בכיכובם של האריסון פורד וטומי לי ג׳ונס. בסרט, האריסון פורד נמלט מהמעצר כדי לנסות ולהוכיח את חפותו. טומי לי ג׳ונס מגלם את המרשל שמנהל את המרדף מולו ובשלב מסוים הם מגיעים למחילות ומנהרות הסכר, משם האריסון פורד קופץ להמשך מסע ההימלטות שלו. סצינה באמת מרשימה וסכר מרשים לאללה.
אז הנה הסצינה המפורסמת ומתחתיה תמונה של הסכר (מויקיפדיה).
המשכנו מזרחה על כביש מס 28 שעובר לאורך הנהר והיעד הבא שלנו- אגם פונטנה וספציפית, הסכר הענק Fontana Dam (נקודה 6 במפה). האגם שוכן על המדרון הדרום מערבי של הרי הסמוקי והוא ענק ויפייפה. אפשר לעשות שם הרבה דברים ולבלות יום שלם בטיולים רגליים ובפעילויות מים, אבל במסגרת הביקור הקצר שלנו, אנחנו התמקדנו בביקור בסכר ומאוחר יותר בקפיצה לשכשוך במים הקרירים בנקודה אחרת באגם. הסכר הוא באמת מרשים. יש גם מרכז מבקרים ואפילו אני, עם פחד הגבהים הכרוני שלי, הצלחתי להינות מהמראות. באמת באמת שווה.
לאחר הטבילה ועוד נשנוש, סגרנו מעגל ושבנו לבקתה בהרים שלנו לסיים את היום הראשון.
ננטהאלה (Nantahala) הוא שם לנהר, לשמורת טבע גדולה ולאגם. השם מגיע מלשון שבט הצ׳ירוקי המקומי ומשמעותו: ״אדמת שמש הצהריים״, כנראה בגלל שבקניונים המיוערים השמש היתה חודרת רק כשהיא היתה בשיא הגובה בשמיים. שבט הצ׳ירוקי איכלס את האזור במשך 4000 שנה עד לכיבוש של האדם הלבן. ב- 1838 אנשי השבט רוכזו וגורשו לכוון אוקלהומה במסע שקיבל את השם Trail of tears.
עזבנו בבוקר את הבקתה הקסומה שלנו והמשכנו לכוון ננטהאלה, אבל לא לפני שעצרנו בכביש (נק׳ 2 במפה) ליד הנהר החביב עלי, ה- Little Tennessee river, לפיקניק של בוקר, ולא פחות חשוב- לרחצת בוקר מרעננת. תוך כדי הטבילה נגלה לעיננו מחזה לא צפוי. שורה של sups (גלשן חתירה) ועליהם קבוצה של נשים עושות יוגה. באמת שקשה לדמיין אירוע יותר שליו מזה.
המשכנו עם הכביש והנהר עד שהגענו לפאתי אגם ננטהאלה ועצרנו בנק׳ 4 ליד Lake end grill והמרינה שלידו. היעד- שייט בקיאקים על האגם. אני בטוח שזה לא המקום היחידי שמשכיר קיאקים אז שווה לבדוק גם אופציות אחרות, אבל זו היתה בחירה מוצלחת מאד.
אגם ננטהאלה. התמונה לקוחה מ- visitlakesend.com
המשכנו עם הכביש היפה של Wayah rd לכוון פרנקלין (נק׳ 6), שם היה המוטל שלנו, אבל בדרך היתה עוד עצירה אחת מתוכננת. פיקניק בראש ההר ואחד הפיקניקים היותר משובחים שזכינו להם. בערך 9 מייל לאחר המרינה יש פניה שמאלה לכוון כביש שנקרא National forest rd. הכביש הוא חצי כביש, חצי דרך עפר כבושה ועולה באופן די תלול לאורך 4.5 מייל. ככל שהתקדמנו קיבלתי יותר ויותר שאלות בסגנון ״לאיפה לעזאזל אתה סוחב אותנו?״ משותפותי למסע, אבל אני ידעתי, והן במהרה למדו- לקחתי אותן למצפה Wayah bald (נק׳ 5) שצופה על כל יער ננטהאלה.
המקום באמת מדהים באופן כללי, אבל ספציפית לאותו זמן הוא היה מרשים במיוחד כי חלק (אבל רק חלק) מהיער עבר שריפה. מתוך העצים השרופים התחילו כבר לצאת ענפים חדשים ולבלבו להם עלים וכך זכינו לירוק שצומח משחור. כשמתסכלים על הנוף, רואים ירוק, ירוק, ועוד המון ירוק, כראוי להרים שלנו. באמת שאין מילים.
ואז, חיפשנו לנו איזה מקום לפיקניק ופתאום ראינו קצת חור ביער ליד המצפה ושם גם שולחן פיקניק קטן. הוספנו ערסלים משלנו וסעדנו לנו באחת מפינות החמד היפות ביותר שהכרנו. לא רק אנחנו נהיננו, גם ארנב בר חמוד הצטרף אלינו ואפילו נכנס לאוטו מאחורה כדי לגנוב לנו קצת מהאוכל. הפיקניק הצטרף בקלות לאחד מהטופ פיקניקים שכבר כתבתי עליהם בעבר.
האגם לא גדול ויש רפסודה במרחק של שחיה שמאפשר מנוחה וקפיצות למים. יש גם מסלול הליכה מסביב לאגם. אחלה של מקום להפסקה וארוחת צהריים. בכלל, אפשר תמיד לרדת מהכביש לנהר שעובר לו בסמוך ולמצוא נחלת עדן קטנה, לפרוש שמיכה ולהינות מפיקניק ליד המים.
חונים בשולי הכביש ויש מדרגות מסודרות שיורדות למפל. המפל מרשים גם מלמעלה אבל האטרקציה האמיתית היא שאפשר ללכת מאחוריו. באמת שאין דברים כאלו.
Colonel Mustard's store היא עוד חנות בין כל החנויות הקטנות והבוטיקים לסבון/אוכל/מתנות שאפשר למצוא בכל עיירה מסגנונה של Highlands. אבל זו לא באמת עוד חנות. המיקוד בה הוא על מוצרים וארטיפקטים של דרום מזרח ארה״ב אבל העיניים, ובעיקר האף הארוך שלי התמקדו במדפי המזון. היו בחנות מאות על מאות של מרקחות, מחמצים, ג׳לים, ריבות, וכבושים.
עכשיו, לי יש נקודה רכה מאד בלב למרקחות. בעבר נהגתי בעצמי להכין קונפיטורות פרי עשירות, סמיכות, ומתוקות. אני גם מאד אוהב להחמיץ ולכבוש כל דבר, ממלפפונים דרך צלפים ובעבר, לפני מעברי לטבעונות, גם דגים. היום אני כבר נמנע ממרקחות וריבות, קנויות או עשויות במטבח ביתי, כי אני קצת מודע יותר למה ש״קילו סוכר על קילו פירות״ עושה לגוף שלי ואני בגיל מספיק מתקדם כדי שזה לא יישאר רק במודעות אלא יהפוך לפרקטיקה של ממש. בקיצור, אני די מתנזר מכל הטוב הזה. אבל גם כשמתנזרים, מותר לפעמים לחטוא ובביקור ההוא, אי שם ב- 2017, קלטתי שלכל אחת ואחת מצנצנות הקסם של הריבות והקונפיטורות, יש גם צנצנת שהיא לדגימה. כפיות קטנות, קצת ביסקוויטים בצד בשביל למרוח ו...יאללה, אודרוב- לך תטעם כל מה שבא לך- דומדמניות, פטל בר, תפוחים כאלו ואחרים. הכל, הכל. פשוט היכל גן עדן.
בכאב לב אני חייב לשתף שבכותבי את הפוסט הזה הלכתי לבדוק באינטרנט מה שלום החנות וליד הכתובת מופיעות להן שתי מילים - Permanently closed. אני יודע בוודאות שזה לא באשמתי כי ראיתי את החנות פעילה שנים מאוחר יותר בתקופת הקורונה, אז מצפוני נקי, אבל עצוב לראות שהיא כבר לא קיימת, לפחות לא במיקום ההיסטורי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה