איך זה שכוכב אחד לבד מעז: רונוק, וירג׳יניה
איך זה שכוכב אחד לבד מעז
רונוק, וירג׳יניה
יש מעל ל- 100 ביליון כוכבים בגלקסיה שלנו, אבל אם אי פעם תהיתם לעצמכם- היכן נמצא הכוכב הגדול ביותר מעשה ידי אדם? אז הנה התשובה פה לפניכם, במרחק של 130 מייל ושעתיים וחצי נהיגה מדודה מביתנו בצ׳אפל היל, צפון קרולינה, על פסגת הר מיל (Mill) ומעל לנהר ה- Roanoke ולעיר שנושאת את שמו, שם מואר לו בגאון הכוכב המרשים והגדול הזה- הכוכב המואר הגדול ביותר מעשה ידי אדם, ולשם מועדות פנינו הפעם.
בפוסט הזה אנחנו משחזרים טיול שלי ושל ענת במאי 2019, טיול ללא צאצאות וכזה שהתבסס בעיקר על טבע. קצת עיר, אבל בעיקר טיול בטבע- מסע של ארבעה ימים ושלשה לילות לרונוק, וירג׳יניה.
בפוסט הזה אנחנו משחזרים טיול שלי ושל ענת במאי 2019, טיול ללא צאצאות וכזה שהתבסס בעיקר על טבע. קצת עיר, אבל בעיקר טיול בטבע- מסע של ארבעה ימים ושלשה לילות לרונוק, וירג׳יניה.
הטיול התחיל בעוגמת נפש קלה. הזמנו שני אתרי איירבינבי מכיוון שלא היה אחד שהיה פנוי לכל שלשת הלילות. יומיים לפני הנסיעה הודיע לנו המארח הראשון שהוא עשה double booking ונטש אותנו לאנחות. בלית ברירה הזמנו ללילה הראשון מלון זול אבל במיקום אחר בדרך. כמו כמעט כל סיפור עם התחלה כזו, גם פה הרווחנו מקומות חדשים שלא תכננו אליהם ומה שהתחיל באכזבה נגמר בהפתעה. הסיבה שאני מציין את כל זה היא שבטיול הזה רק שני לילות הם ברונוק עצמה, אבל יש מספיק מה לעשות ברונוק כדי להעביר שם שלשה לילות ו- 4 ימים מלאים.
אז קודם כל, התכנית בגדול:
יום ראשון- נסיעה לוירג׳יניה, ביקור דרך בשנגרי לה ואז שילוב של קיאק וטרייל ב- Fairy Stone lake.
יום ראשון- נסיעה לוירג׳יניה, ביקור דרך בשנגרי לה ואז שילוב של קיאק וטרייל ב- Fairy Stone lake.
יום שני- השלמת הנהיגה לרונוק, ובילוי בעיר עצמה במשך כל היום.
יום שלישי: George Washington & Jefferson National Forest.
יום רביעי- חזרה הביתה בשילוב של קיאק, אופניים וביקור בבלו רידג׳.
יום ראשון- עיר מוקטנת, טיול במכרות וקצת בלו גראס
הטיול הזה היה מיוחד בשבילנו גם בגלל שהפעם הוא היה רק שנינו, בלי שלש הבנות, וגם בגלל שרובו הוקדש לטיול ספורטיבי משהו. העמסנו שני קיאקים, שני זוגות אופניים, ושני זוגת רגליים על הטויוטה ויצאנו לדרך.
מה חסר לנו? חסרה לנו מצלמה ראויה. הטלפון שלי בזמנו היה עם מצלמה לא מוצלחת במיוחד. אי לכך ובהתאם לזאת, התמונות האישיות שלנו שמצורפות למטה הן לא משהו, אבל הוספתי גם עוד מעט תמונות מהמרשתת (בליווי הקרדיט לצלמים) כדי לקבל תמונה מלאה יותר של המציאות. עמכם הסליחה.
מה חסר לנו? חסרה לנו מצלמה ראויה. הטלפון שלי בזמנו היה עם מצלמה לא מוצלחת במיוחד. אי לכך ובהתאם לזאת, התמונות האישיות שלנו שמצורפות למטה הן לא משהו, אבל הוספתי גם עוד מעט תמונות מהמרשתת (בליווי הקרדיט לצלמים) כדי לקבל תמונה מלאה יותר של המציאות. עמכם הסליחה.
תקריב על שני זוגות אפניים והקיאק הכחול שלי. הקיאק הירוק של ענת בילה מעל הגג.
בדרך צפונה לוירג׳יניה עברנו לנו בשנגרי-לה, כפר מוקטן פנטסטי שנבנה מאבני מחצבה וזכוכיות על ידי פסניונר משוגע לדבר. כתבתי על המקום הקסום הזה בפוסט אחר על וירג׳יניה ומזמין אתכם לקרוא שם את כל הפרטים ולצפות גם בתמונות מוצלחות יותר. המקום הזה תמיד שווה ביקור בדרך.
משם המשכנו לוירג׳יניה. התמקמנו ב- Martinsville, עיירה על שם גנרל ממלחמת העצמאות האמריקנית בשם מרטין. כפי שכתבתי למעלה- הסיבה היתה פשוט מקום של מלון שהוזמן ברגע האחרון. משם המשכנו מערבה לכוון Fairy stone state park והתחלנו באגם בשם Fairy stone lake (נק׳ מספר 1 במפה למטה).
מאיפה הגיע השם Fairy? מהפיות. האזור מלא במכרות ברזל וגם קל למצוא בו קריסטלים בצורת צלב, שעל פי האגדה, נוצרו מדמעות של פיות (דוגמית של הקריסטלים האלו למטה). אין לי מושג איך אוספים דמעת של פיות אבל יש באמת הרבה מהמוצלבים האלו בסביבה.
האגם הוא גדול ויש בו כל מיני אפשרויות לפעילויות שונות כולל קמפינג. אנחנו בסך הכל רצינו לשוט קצת, אז הורדנו את הקיאקים ברמפה המתאימה ויצאנו לשיט קצר ויפה. כאמור, תמונות מוצלחות הן לא הצד החזק של הפוסט הנוכחי, אבל בכל זאת תמונה מייצגת. מומלץ מאד.
כשיוצאים מהרמפה ומיד מהעבר השני של הכביש (כביש 623) וקצת ימינה נמצאת נקודת המוצא של שלשה מסלולי הליכה בהר שעולה מהכביש. אנחנו בחרנו ללכת במסלול של ה- Stuarts knob שהוא מעגלי ואורכו בערך 1.7 מייל אבל אפשר לבחור גם באופציות אחרות ואפילו לשלב בין המסלולים.
רוב המסלול (מצורף למטה) עובר בתוך היער והוא נחמד ומוקף בעצים. פה ושם אפשר לראות פתחים של המכרות ברזל שבאזור. בהחלט הייק נחמד. בזמנו היו גם כמה עצים נפולים שאילצו אותנו לעקוף אותם או לטפס עליהם אבל לא שום דבר מסובך מדי.
Scott Wolfe@ alltrails.com
אחרי נהיגה, שיט, הליכה וגם פיקניק ששילבנו ליד האגם, שבנו למלון אבל בדרך ראינו שלט ליד בית ספר/גן מקומי שבישר על הופעה של להקת בלו-גראס באותו ערב במקום. בלו גראס, למי שלא בקי, הוא סגנון המוזיקה שמזכיר קאנטרי אבל הוא לא ממש קאנטרי והוא פופולרי מאד באזורי האפאלצ׳יה. החלטנו לקפוץ לשם מאוחר יותר.
ואכן, אחרי התרעננות במלון השמנו רגלינו ומכוניתנו ל- Stanleytown Baptist Children's. התיישבנו בהיכון להופעה ודבר ראשון ששמנו לב זה שהורדנו את הגיל הממוצע ב- 30 שנים לפחות. הקהל היה חברות קשישים מקומית. הלהקה, לעומת זאת, היתה מאד צעירה ובהחלט מוכשרת.
ואכן, אחרי התרעננות במלון השמנו רגלינו ומכוניתנו ל- Stanleytown Baptist Children's. התיישבנו בהיכון להופעה ודבר ראשון ששמנו לב זה שהורדנו את הגיל הממוצע ב- 30 שנים לפחות. הקהל היה חברות קשישים מקומית. הלהקה, לעומת זאת, היתה מאד צעירה ובהחלט מוכשרת.
בחזית הקיר ניתן לראות את נקודות העוגן של בית הספר המקומי לפי סדר עדיפויות: אלהים, משפחה, קהילה, וחופש. לא בדיוק תואם את שלנו, אבל זה מה שיש.
נהיננו מטעימה קצרה של התרבות המקומית וכבר התכוננו ללכת, אבל אז קרה משהו מוזר. הנגנים התחילו לנגן שיר חדש ופתאום כל הקשישים קמו כאיש אחד ללכת. הייתי קצת בשוק. מדוע לנטוש ככה באמצע ההופעה?
אבל אז הכל התברר. הם לא קמו לעזוב. זה היה השיר שמסמן לכולם שהגיע הזמן לרקוד בזוגות. כל זוג שמחזיק ביחד משהו כמו 60 שנות נישואים, הפליא בריקוד של יום שישי בערב, ואנחנו התמוגגנו לנו. הנה פה למטה קטע קצר. משם המשכנו ללילה במלון ולמחרת- לרונוק ולכוכב!
יום שני- הכל סביב רונוק
לפני שנתמקד בעיר רונוק, תחיל בנהר ה- Roanoke, נהר מרשים שמתחיל בהרי הבלו רידג׳ שבוירג׳יניה וזורם לו מזרחה ודרום מזרחה תוך כדי שהוא חוצה את הגבול וממשיך לאורך צפון קרולינה ועד שמתנקז ל- Ameralde sound, גוף מים מרשים שנשפך לאוקיינוס האטלנטי.
לקוראי הותיקים השם רונוק אולי נשמע מוכר ואכן כבר ביקרתי וכתבתי על רונוק, אבל זו שבצפון קרולינה. האי שנושא עמו את הסטורית ההתיישבות המוקדמת של הבריטים באמריקה וסיפור המושבה האבודה. מערבה לשם ועדיין בתחומי צפון קרולינה נמצאת עוד עיירה בשם Roanoke rapids וגם עליה אכתוב (ועל טיול אפניים-קיאק חביב מאד באזור).
הפעם אנחנו מתמקדים ברונוק של וירג׳יניה שיושבת לה קצת מזרחה למבואות הנהר ומארחת את הנהר ממש באמצעה. רונוק קרובה להרים אבל היא יושבת במעין אגן מוקף כמעט לגמרי מסביבו. במפה עם קווי גובה ניתן לראות את זה יפה (פה למטה). זהו המטרופולין הגדול ביותר בבלו רידג׳, כיס דמוגרפי לא אופייני להרים: דמוקרטי-ליברלי באזור שמרני מאד באופן ייחסי, עיר שגם מושכת קהל אמנים לא קטן מרחבי וירג׳יניה.
לקוראי הותיקים השם רונוק אולי נשמע מוכר ואכן כבר ביקרתי וכתבתי על רונוק, אבל זו שבצפון קרולינה. האי שנושא עמו את הסטורית ההתיישבות המוקדמת של הבריטים באמריקה וסיפור המושבה האבודה. מערבה לשם ועדיין בתחומי צפון קרולינה נמצאת עוד עיירה בשם Roanoke rapids וגם עליה אכתוב (ועל טיול אפניים-קיאק חביב מאד באזור).
הפעם אנחנו מתמקדים ברונוק של וירג׳יניה שיושבת לה קצת מזרחה למבואות הנהר ומארחת את הנהר ממש באמצעה. רונוק קרובה להרים אבל היא יושבת במעין אגן מוקף כמעט לגמרי מסביבו. במפה עם קווי גובה ניתן לראות את זה יפה (פה למטה). זהו המטרופולין הגדול ביותר בבלו רידג׳, כיס דמוגרפי לא אופייני להרים: דמוקרטי-ליברלי באזור שמרני מאד באופן ייחסי, עיר שגם מושכת קהל אמנים לא קטן מרחבי וירג׳יניה.
יש מספר דרכים להגיע לרונוק, אבל אני ממליץ ביותר, אם יש קצת זמן ברשותכם, לצאת מהכביש המהיר (220) ולנסוע בכבישים הקטנים יותר. אזור חקלאי ברובו, מלא משקים קטנים, פרות, אחואים, גפנים ומה לא. ממש סיבוב בטוסקנה.
אם האיירבינבי הראשון הנחיל לנו אכזבה וביטל את עצמו ואותנו, הרי הרווחנו פעמיים עם האיירבינבי השני. אמנם זה לא היה בית שכולו שלנו אבל זה היה אירוח מלכים, פרטיות כנדרש וצמד מארחים מקסימים שגם יצא לנו לקשקש איתם באחד הערבים. מאד מאד ממליץ אם מגיעים לאיזור.
את היום השני הקדשנו כולו לעיר, קצת לחלק העירוני והרבה לפעילות אקטיבית בטבע. ההסתפקות ביום אחד בעיר היתה רק בגלל הביטול של האיירנבינבי. ממליץ לבנות על ביקור שישאיר יומיים בשביל העיר עצמה. היא שווה את זה. במפה למטה מופיעות נקודות הציון העיקריות של היום השני שלנו.
את העיר התחלנו להכיר בחניה צפונה למסילת הרכבת וחציה בגשר מרשים להולכי רגל. יש באיזור שלטים שמתארים את ההסטוריה של הרכבת ויש גם מוזיאון על הרכבת אבל בו לא עצרנו. אנחנו צעדנו בסך למוזיאון האמנות שבנקודה מס׳ 1- Taubman museum of art. המוזיאון הוא חינמי והיה מקסים. הוא לא ענק, התערוכות הקבועות היו בהחלט חביבות אבל גם נפלנו על מספר תערוכות מתחלפות יוצאות מן הכלל והוספתי קצת דגימות למטה. אחלה של מוזיאון ושווה ביקור.
עדיין בקטע העירוני ואחרי המוזיאון יצאנו קצת לכתת רגלינו בדאונטאון (נקודה 2 במפה למעלה). המיקוד הוא Market street והרחובות שמסביבו ומדובר באחלה מקום לאכילה, שתיה, גלריות ועוד המון חנויות. בהחלט אזור שוקק חיים, במיוחד כשלוקחים בחשבון את מיקומו הגיאוגרפי וכמו שכבר כתבתי למעלה- עיר עם אופי שונה מכל העיירות שבסביבה.
אז נהנינו מהקטע העירוני אבל אנחנו בעיקר פה בשביל להינות מהטבע והתחלנו עם קיאק על נהר הרונוק, או יותר נכון, על ערוץ נחל שיוצא ממנו- Tinker creek (נקודה 3 במפה). הכל בתוך גבולות העיר. הרמפה דרכה ירדנו נמצאת פה. יש גם אופציות נחיתה אחרות. שייט מקסים בנחל שקט ומוצל. אין תלונות בכלל, לא מצידי ולא מצד ענת.
כמעט שכחתי לספר שכיצאנו לכיוון הנחל עברנו לביקור קצר בכנסייה מפורסמת בשם הבזיליקה של סט אנדריוס וככה, מבלי לתכנן, נפלנו על חתונה בשידור ישיר. החתן- אנדרו. הכלה- ליזה. מבלי להכיר אותם היה ברור שהם נועדו אחד לשני. איחלנו מזל טוב והמשכנו.
את פעילות אחר הצהריים הקדשנו לאופניים. רונוק יושבת באמצע סדרה של מסלולי אופניים ארוכה וידידותית לרוכב. חלק מהמסלולים עוברים בין ההרים בטבע וחלק בתוך העיירות השונות. אפשר לבלות מספר ימים רק ברכיבת אופניים באזור והנה קצת יותר פרטים למי שזה תחום העניין המרכזי שלו. אנחנו הסתפקנו ברכיבה של מספר קילומטרים באזור העיר עצמה, רוב הזמן לאורך הנהר. התמקמנו עם הרכב ב- Wasena park, פרקנו את האופניים ורכבנו לנו, קודם מזרחה לכוון מרכז העיר ואז חזרה וקצת מערבה (שכללה גם טיפוס קצר). לאורך החלק המערבי אנשים טובים הניחו מתקני ספורט קטנים ואנחנו הלכנו עם הזרם, עצרנו ליד כל מתקן ועשינו מה שצריך (כולל שכיבות שמיכה של ענת כפי שרואים למטה).
בסוף, חזרנו לרכב וקלטתי ששכחתי לסגור את הדלת הצדדית של הרכב ושהכל היה פתוח לציבור ו... שום דבר לא קרה. אף אחד לא נגע בכלום. אז תלינו את הערסל, הכנו כריך עם אבוקדו, בישלנו קפה שחור וצללנו למנוחת אחר הצהריים שהרווחנו בכבוד. רונוק אירחה אותנו יפה!
בסוף, חזרנו לרכב וקלטתי ששכחתי לסגור את הדלת הצדדית של הרכב ושהכל היה פתוח לציבור ו... שום דבר לא קרה. אף אחד לא נגע בכלום. אז תלינו את הערסל, הכנו כריך עם אבוקדו, בישלנו קפה שחור וצללנו למנוחת אחר הצהריים שהרווחנו בכבוד. רונוק אירחה אותנו יפה!
ולפני סיום רשמי של הערב בעיר, כמובן שלא יכולנו לוותר על ה.....כוכב, כן הכוכב הכי גדול! עלינו (עם הרכב, אבל יש גם אפשרויות עליה מאומצת ברגל), הצצנו על העיר היפה וההרים סביב לה ואז צפינו לנו בשקיעה של השמש מאחורי הבלו רידג׳.
ירדנו חזרה לחדר הבאמת מפנק שלנו, הלכנו לישון ולהתכונן ליום טיול בהרים!
ירדנו חזרה לחדר הבאמת מפנק שלנו, הלכנו לישון ולהתכונן ליום טיול בהרים!
יום שלישי- George Washington & Jefferson National Forest
ההרים שאירחו אותנו היום הם האפאלצ׳ים ונסענו אליהם ועליהם בניחותא תוך כדי גמיעת הנופים עם שלש עצירות להייקים, רכיבות וטבילות. האזור כולו מבוקר ומנוהל על ידי שתי רשויות שמורות טבע שהתאחדו אדמיניסטרטיבית והפכו לרשות אחת: George Washington & Jefferson National Forest.
היום הזה מכיל שתי המלצות וגם דיס-המלצה אחת. המסלול מופיע במפה למטה. אנחנו בחרנו בשלש אופציות אבל יש עוד המון אפשרויות לטייל ואני ממליץ על בדיקה ב- alltrails כדי למצוא חלופות שונות. הכל מופיע ונמצא פה. הדבר היחיד שאני כן אדגיש זה לא לוותר על נקודה מס׳ 2 במפה, ה- Roaring run falls.
מרונוק (נק׳ 1) יצאנו קצת צפונה. נוסעים על כביש 220 עד שמגיעים לעיירה Eagle rock ושם פונים שמאלה ומטפסים צפון מערבה (כביש 615) לכוון היעד הראשון שלנו- Roaring run loop trail (נק׳ 2 במפה למעלה).
המסלול הוא מעגלי (מפה מצורפת פה למטה) ובאורך של 1.7 מייל (קצת פחות מ- 3 ק״מ). הוא מתחיל בטיפוס לאורך הנחל עד שמגיעים למפל המאד מרשים. ההליכה לאורך הנחל, למרות שהיא בעליה, היא יפה מאד ואפשר לקחת את הזמן ואת הנשימה. החזרה ה״רשמית״ היא מה שמופיע במפה פה בחלק הימני של המסלול. עשינו את זה, אבל אחרי שסיימנו, אני דווקא רוצה לתת המלצה לשנות את המסלול. זה לא שהחלק של החזרה הוא איום ונורא, אבל הוא קצת ״יבש״ אחרי שחווים את הנחל והמפל. אני ממליץ על אחת משתי אפשרויות, או להתחיל בו (זה אומר שלוקחים ימינה בתחילת המסלול) או שמוותרים על העניין המעגלי ועולים ויורדים באותו שביל לאורך הנחל. בדרך כלל אני מעדיף מסלול מעגלי אבל במקרה הזה אני דווקא הייתי לוקח את האופציה האחרונה. לשיקולכם.
מיותר לציין, אבל כמו בכל מסלול סביר בארה״ב, גם פה תמצאו אזור פיקניקים מסודר ונקי.
Patricia C@ alltrails.com
המשכנו בדרכנו (תמונה אופיינית מהדרך למטה) לכוון ההייק הבא, במקום שנקרא Craig's creek (נק׳ 3 במפה). והנה סוף סוף דיס-המלצה מהכוון שלי, שלא יטענו שאני תמיד כותב רק דברים חיוביים. המסלול נראה נחמד ומבטיח אבל למעשה היה, כבר לאחר 500 מטר, סבוך ותקוע ומקוייץ, ובשלב מסויים, עם כל הרצון הטוב, התייאשנו ושבנו על דרכנו. יכול להיות שבינתיים שיקמו את המסלול מחדש ומביקור באתר של alltrails נראה שאנשים מטיילים בו בימינו, אבל הביקורות והתמונות די תואמות את החוויה שלנו. בקיצור, לא מומלץ.
אני בכל זאת נותן כאן נקודת ציון. מדוע? כי בדרך חזרה לאוטו החלטתי לקפוץ לטבילה בנחל וזו היתה בהחלט חוויה מרעננת, אז אם אתם שם ורוצים להתרחץ במים טובים, בואו לפה.
אני בכל זאת נותן כאן נקודת ציון. מדוע? כי בדרך חזרה לאוטו החלטתי לקפוץ לטבילה בנחל וזו היתה בהחלט חוויה מרעננת, אז אם אתם שם ורוצים להתרחץ במים טובים, בואו לפה.
טבילה מרעננת ב- Craig's creek
וחזרה להמלצות חמות. הנקודה האחרונה בטיול שלנו ביום הזה היתה חור שמצאתי רק במקרה ושמח לשתף אותו פה- Fenwick mines, אזור של מכרות ברזל קדומות שהיום יושב שם יער אבל גם אזור ביצתי משהו (נק׳ 4 במפה). מישהו טוב שם קצת פלטרפורמות מסודרות מעל למים ומאד נחמד לטייל במסלול. המסלול הוא לא מעגלי ואפשר ללכת הלוך וחזור. אנחנו רצינו קצת לגוון, אז הנחנו את האופניים בנקודת הסיום (יש גם נקודת סיום במסלול חלופי ארוך יותר, ראו פרטים בהמשך), נסענו עם הרכב לנקודת ההתחלה ואז בסוף המסלול לקחנו את האופניים ונסענו חזרה לחניה דרך הכביש הקטן שמחבר בין שתי הנקודות.
מאד מומלץ!
את פירוט המסלול אפשר למצוא פה. יש גם אפשרות להמשיך דרומה ולהגיע למפלון קטן. קצת תמונות שלנו ואז תמונות של אחרים למטה.
זהו, סוף היום השלישי. אני מזכיר שבדרך יש הרבה מקומות שפשוט מזמינים לצאת מהאוטו ולבדוק, להתפנק בפיקניק וסתם לחוות את ההרים. הנה רק דוגמה קטנה מלמטה, גשר חבלים על נחל רנדומלי כלשהו. המצולמת היא ענת. איך יודעים שזה לא אני? כי אין סיכוי שאני אעלה מרצוני על גשר שכזה.
יום רביעי- חזרה הביתה אבל עוד לא סיימנו את הטיול!
זהו, סוף היום הרביעי עמד בסימן פרידה מהמארחים המקסימים שלנו וחזרה הביתה מרונוק, אבל לא לפני שניצלנו את הדרכים היפייפיות לעוד קצת סחיטה של טיול. הנקודה הראשונה היתה Floyd (נק׳ 2 במפה), עיירה של פחות מ- 500 תושבים אבל כזו שמושכת אמנים ובעיקר מוזיקאים. הסתובבנו קצת בגלריות ובחנויות (זה באמת מקום קטן) ומשם המשכנו לנק׳ 3 במפה- חתירה ודיווש אופניים לאורך ה- Little river. הנהר הוא נהר ארוך ולא קטן בכלל. הנקודה הספציפית שבחרנו היא גם מקום שבו אפשר לשכור קיאקים אבל אנחנו הבאנו את שלנו.
ושוב, הנוהל הרגיל. נוסעים קודם לנקודת הסיום, מורידים את האופניים שימתינו לנו, נוסעים לנקודת ההתחלה ושם מתחילים, הפעם מדובר בקיאק. מים שלווים וחתירה עצלה לאורך הנחל עד שמגיעים לאופניים ומשם מזיזים גם את שרירי הרגליים שלא זזו בתוך הקיאק, וחזרה לאוטו. מאד מומלץ.
וכמובן, פיקניק אחרון לפני נקודת הטיול האחרונה שלנו.
נקודת טיול אחרונה לפני שחוזרים הביתה. אם אנחנו כבר ב- Floyd, אז הבנו שאנחנו קרובים מאד ל- Blue ridge parkway של וירג׳יניה, אז למה לא לעלות קצת על הכביש המופלא הזה ולנסוע בו?
כבר כתבתי לא מעט על הכביש פה, ופה, ואפילו פה. באזור שלנו פה מדובר בשטח יותר ״גבעתי״ ופחות ״הררי״. נופים? כרגיל, ממש לא חסר. הפעם עשינו קטע ממש קצר והגענו לאחד המקומות המפורסמים ביותר בכביש וגם המצולמים ביותר בכביש- טחנת הקמח הידועה בשמה Mabry mill (נק׳ 4 במפה למעלה), באמת יפה ויש גם קצת מסלול הליכה לידה וכמובן שיש שולחנות פיקניק כמו תמיד.
כבר כתבתי לא מעט על הכביש פה, ופה, ואפילו פה. באזור שלנו פה מדובר בשטח יותר ״גבעתי״ ופחות ״הררי״. נופים? כרגיל, ממש לא חסר. הפעם עשינו קטע ממש קצר והגענו לאחד המקומות המפורסמים ביותר בכביש וגם המצולמים ביותר בכביש- טחנת הקמח הידועה בשמה Mabry mill (נק׳ 4 במפה למעלה), באמת יפה ויש גם קצת מסלול הליכה לידה וכמובן שיש שולחנות פיקניק כמו תמיד.
זהו, נפרדנו מהבלו רידג׳ ומוירג׳יניה ושמנו פעמינו הביתה לצ׳אפל היל, עייפים אך מאד מאד מרוצים.
להתראות בפוסט הבא ומזמין אתכם לכתוב שאלות והערות למטה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה