ווסט וירג'יניה- את חוזרת כמו השיר, כמו חלום

הכותרת היא מתרגום חופשי של אבי כהן של השיר המפורסם- Country road, שיר מ- 1971 שמייצג דור שלם והפך לאחד ההימנונים הלא רשמיים של מערב וירג׳יניה (השיר נכתב תוך כדי נסיעה ב...מרילנד). אז קודם כל ניתן כבוד וקרדיט לביצוע המקורי של ג׳ון דנבר ומיד אחר כך לביצוע של הגרסה העברית של חנן יובל.

אבל להפתעתי נתקלתי בעוד תרגום של השיר עם טוויסט קל- שיר אהבה לעמק בית שאן, העמק בו העברתי כמעט 20 שנים מחיי לפני שעזבנו לירוק של צפון קרולינה. אז הנה קטע מהתרגום והעיבוד של אורי קרין.

סף גן-עדן, עמק בית שאן

תכול-גלעד והירדן זורם גם

זמן-חיים שם, עתיק מן העצים

צעיר מן ההרים, נושב כמו רוח קל

כביש כפרי, קח אותי

אל מקום אמיתי

עמק בית שאן, רחם-הר

אל ביתי, כביש כפרי

הפוסט מוקדש היום למדינה מיוחדת ומורכבת. אחת המדינות העניות ביותר בארה״ב, מקום שנסיעה בו חושפת אותך לעיירות מתפוררות, ובאותו זמן, לאחת מהמדינות המרשימות ביותר מבחינת נופי טבע פראיים ומרהיבים. חובבי ספורט אקסטרימי אוהבים את הנהרות השוצפים, אבל אפילו למטיילי טבע שמרנים ומאופקים הרבה יותר, כמו עבדכם הנאמן, מערב וירג׳יניה מספקת כר נפלא לחוויות טיולים שוות. 

ההסטוריה המודרנית של מערב וירג׳יניה מתחילה במלחמת האזרחים. עד למלחמה, הסטייט של היום היתה חלק מוירג׳יניה. באפריל 1861, וירג׳יניה החליטה לפרוש מהממשל הפדרלי (ה- Union) ולהצטרף למדינות הדרום שפרשו (Confederate). למעשה, ריצ׳מונד, בירת וירג׳יניה, הפכה לבירת הדרום.  בהצבעה הדרמטית על הפרישה, נציגי המחוזות המערביים והצפון מערביים התנגדו ברובם, ולאחר הודעת הפרישה, הם החליטו ״לפרוש מהפורשים״, נטשו רשמית את הקונפדרציה הדרומית והקימו את ווסט וירג׳יניה.

ההסטוריה והכלכלה של מערב וירג׳יניה קשורים חזק לגיאוגרפיה שלה, מדינה הררית עם הרבה פחם בסלעים. הכלכלה התבססה על מכרות פחם ועל כריתת עצים ותעשיית ה- logging. עם השנים, מכרות הפחם נסגרו והמצב הכלכלי התדרדר עד לכדי כך שתושבי הסטייט נחשבו לאחת מהאוכלוסיות העניות ביותר בארה״ב. קצת על המצב הכלכלי והתרבותי במקום אפשר להתרשם ברומן האוטוביוגרפי המצוין- טירת הזכוכית של ג׳נט וולס.

מערב וירג׳יניה היוותה תחנה מפורסמת בקמפיין הבחירות של הסנטור הצעיר ג׳ון קנדי ב- 1960. בעידודו של הסנטור המקומי ריצ׳רד בירד, הוא הבין את עומק הבעיה ודיבר באופן ציבורי על הרעב.  ההבנה שיש ילדים רעבים באמריקה לא התקבלה בקלות בציבור. לאחר שנבחר הוא הריץ את תכנית תלושי המזון (Food stamps) ומערב וירג׳יניה שימשה כפיילוט, לפני שממשל קנדי הרחיב את התכנית לכל ארה״ב.

ג׳ון קנדי בתחילת מסע הבחירות שלו ״מבית לבית״ במערב וירג׳יניה

אנחנו טיילנו פעמיים במערב וירג׳יניה (לא להתבלבל עם האזור המערבי של וירג׳יניה הסטייט, שגם בו הסתובבנו לא מעט), פעם ראשונה ב- 2008 ופעם שניה בתקופת הקורונה ב- 2020. הפוסט הזה יתמקד בעיקר בשלשת הימים של הטיול האחרון שלנו, בעיקר בגלל שיש לי מעט מאד תיעוד שנשמר מהטיול של 2008, אבל אצרף קצת זכרונות והמלצות גם מהטיול הראשון.

יאללה, מתחילים!

יום ראשון- מסלול בהר, מפלים, וחציית שני גבולות

הקורונה באה עם מחיר גדול, אבל היה לנו גם בונוס קטן. שלש הבנות שלנו, שכבר עפו מהקן, נאלצו כל אחת מסיבתה היא לחזור אלינו הביתה למספר חודשים. הצעירה אפילו הספיקה לגור במעונות שבקולג׳ במשך שבועיים לפני שהעיפו את כולם הביתה כי הם התחילו להדביק אחד את השני.

בחלוף הזמן, החלטנו לנסוע למקום שיהיה מספיק בטוח עבורנו ועבור אנשים אחרים והחלטנו שמערב וירג׳יניה היא מספיק דלילה באוכלוסין כדי שנוכל להינות מהטבע בלי להיות פיזית קרובים מדי לאנשים. אז העמסנו את הבנות, את ציודנו, ואת קייאקנו על הטויוטה והתחלנו במסע.

המשימה העיקרית של היום הראשון היתה נהיגה. בדרך חוצים את הגבול לוירג׳יניה, ואז (דרך מנהרה ארוכה שחותרת בהרים) מגיעים למערב וירג׳יניה.היעד הסופי היתה עיירה שנקראת Glen Morgan. היא נמצאת בפאתי Beckley שבווסט וירג׳יניה. מרחק נהיגה נטו מהבית בצ׳אפל היל הוא קרוב ל- 4 שעות אבל כמובן ששילבנו פיקניקים וטיולים בדרך. למי שמחפש אתר נוסף לבילוי בטבע בדרך, אני ממליץ מאד על מסלול האופניים/הייקינג ב- New river קרוב לכביש 77. כתבתי עליו כבר בפוסט מסלולים מובחרים בהרי צפון קרולינה (פירוט במסלול הראשון בפוסט).

הדרך מהמשולש מתחילה בכוון גרינסבורו, ממשיכה לווינסטון-סאלם ומשם ממשיכים צפון מערבה על כביש 52 לכוון הטיול הראשון שלנו- Pilot mountain state park. ההר בולט כבר כשמתקרבים אליו (ראו תמונה למטה), מרשים מאד בתצורה שלו. הכביש של הפארק מטפס למעלה וקרוב יחסית לפסגה יש חניה מסודרת ואחלה מסלול שמקיף את ההר. גם ההר וגם הנופים שנצפים ממנו שווים יותר מביקור אחד.

אחרי טיול ופיקניק המשכנו בדרכנו לכוון וירג׳יניה. כביש 52 נשפך בסופו של דבר לכביש 77 הרחב יותר. כאנקדוטה תרבותית- אמריקאית, כדאי אולי לדעת שקצת אחרי ההר עוברים ליד עיירה בשם Mount Airy. זו לא ״סתם עיירה״, אלא זו ששימשה כהשראה לסדרת טלויזיה אמריקאית מאד פופולרית בשנות ה- 60- The Andy Griffith Show. אנדי גריפית גדל במאונט איירי ובנה את הסדרה על אותה עיירה אמריקנית שקטה שמגלמת את החלום האמריקני הפשוט כשהוא מגלם את השריף המקומי. לא פחות אנקדוטלית היא העובדה שאת הבן הקטן שלו בסדרה, שהיה דמות מרכזית ופופולרית מאד באותן שנים, גילם הילד רון הווארד. זהו אותו רון הווארד שהפך לשחקן מפורסם ב- Happy days ומאוחר יותר לבמאי מצליח (אפולו 13, נפלאות התבונה, ועוד).

Andy Griffith and Ron Howard- The Andy Griffith Show

הכביש חוצה את וירג׳יניה ובתוך וירג׳יניה גם את הרי הבלו רידג׳ ומתקרב למערב וירג׳יניה ואפשר כבר לראות הרים גבוהים באופק. הגבול עצמו בין וירג׳יניה ומערב וירג׳יניה עובר בתוך מנהרה ארוכה ממנה מגיחים למערב. כאנקדוטה מהטיול הראשון שלנו ב- 2008, ראינו שקצת אחרי הגבול יושבת לה עיירה עם השם המכובד Princeton. נסענו קצת בתוכה וקלטנו שלא, זו לא פרינסטון של ניו ג׳רסי. אוירה קצת אחרת..

המשכנו לכוון האיירבינבי שלנו בגלן מורגן אבל לא לפני שעצרנו במפלים יפים שנקראים Brush creek falls. צריך לשים לב שיוצאים אליהם מוקדם יחסית מיציאה מספר 14 בכביש 77. מצרף הוראות בלינק הבא. 

הכביש הוא שונה מאד מהכביש הראשי ואם אתם לא ממהרים או מותשים המפלים בהחלט שווים ביקור, אבל כדאי להיות מודעים שזה יקח קצת זמן לחזור לכביש 77. הדרך לחבור לכביש היא הבונוס הגדול- להמשיך בכביש 3 שהופך צר יותר ויותר וממשיך עד שלבסוף מתחבר לכביש 19 ומשם ליציאה 20 של כביש 77 הראשי. הדרך עוברת ברובה ליד ערוץ נחל יפה וקשה להאמין תוך כדי נהיגה שאנחנו כל כך קרובים לכביש ראשי ודי סואן. כבר פה אפשר להבין עד כמה המרחבים במדינה הזו יפים.

Brush creek falls

הגענו לאיירבינבי שלנו. אכלנו, ישנו, קפה על הבוקר עם ספר טוב (הפרחים מלאכותיים אבל מי מתלונן) ויצאנו ליום השני המדהים שלפנינו.

יום שני- מים, מים ועוד הרבה מים

לפני שיוצאים לדרך ולפני שאני מצרף מפה עם המסלול של היום השני, אני מצרף פה למטה גם מפה עם תבליט שטח של ווסט וירג׳יניה כדי לקלוט עד כמה היא הררית. ההרים השולטים פה הם האפלצ׳ים על שלוחותיהם השונות.

 התחלנו את היום בנהיגה לאורך כביש 19. הכביש הוא רחב ולא אטרקטיבי יותר מדי אבל אחרי כחצי שעה הוא מביא אותנו לאחד האתרים היותר מדהימים שראינו, הגשר שעליו חצינו את הנהר New river (נק׳ מס׳ 2 במפה המצורפת). הנהר הזה כשמו לא כן הוא. הוא אולי היה חדש בשביל אלו שגילו אותו, אבל הוא נחשב היום כאחד מחמשת הנהרות העתיקים ביותר בעולם מבחינה גיאולוגית. הוא מתחיל ממש קרוב לפה (אנחנו נראה את ההתחלה שלו מאוחר יותר היום) וממשיך לאורך מערב וירג׳יניה, וירג׳יניה, וצפון קרולינה.  לעיתים הוא נהר רחב ושקט, לעיתים שוצף וקוצף, לעיתים (כמו פה) הוא גובל במצוקים ויוצר gorge. אנחנו נבקר אותו היום וגם מחר ובכל מקום הוא מרשים ביותר. 

הגשר עצמו, ה- New river gorge bridge הוא אטרקציה לא פחות מרשימה. כשהוא הוקם, הוא היה גשר הקשת (single arch bridge) הארוך בעולם, והוא עדיין נחשב לאחד מהארוכים מסוגו. כדי באמת להעריך את הגשר לא רק חוצים את הנהר אלא פונים קצת אחרי הגשר ימינה למרכז המבקרים, משם אפשר לצעוד באיזי במורד מדרגות העץ ולהביט על הגשר מלמטה. יש גם אפשרות לרדת מאד למטה, ממש לאזור הנהר אבל זה דורש נסיעה ארוכה הרבה יותר ועל זה ויתרנו. אני גם אציין שיש אפשרות לאנשים (שלטעמי האישי איבדו בורג במוח) ללכת על מסלול הליכה בגשר עצמו (המסלול לא עובר בכביש אלא מתחת לכביש. אני אישית הייתי חוטף התקפת לב אבל מי שאוהב את זה, מוזמן.

בכל מקרה, אסור לפספס את העצירה הזו. הגשר הוא באמת אחד ויחיד.

נפעמנו והתפעמנו, ואז המשכנו בדרכנו לנקודה מס׳ 3 במפה ולחוויה נפלאה- Summerville lake. יש אגמים ויש אגמים, ואז יש Summerville lake. למה הוא מיוחד? גם בגלל הצוקים שמקיפים אותו וגם בגלל צבע המים הירוק-טורקיז שכאילו נלקח מחוברות תיירות זולות. זה אמיתי לגמרי הצבע הזה, בלי פילטר.

יש מספר אפשרויות להיכנס לאגם. אנחנו נכנסנו בכניסה צדדית יחסית אבל זה לא שהאגם היה ריק מאדם במקום הזה. אנחנו באנו עם הקייאקים שלנו והבנות העדיפו פשוט לרבוץ להן במים אז ענת ואני יצאנו לנו לשוט קמעה. זה מסוג המקומות שבגלל קוצר הזמן, נהיננו מהם למשך מספר שעות אבל אפשר בהחלט לבלות שם יום שלם אם לא יותר מזה.

מוסיף טיפ מחברים שטיילו שם רק השבוע. הם לא ידעו על חובת חגורת הצלה בהישג יד לכל אדם ושוטרים על סירה (כן, יש דבר כזה) נתנו להם קנס של 200 דולרים. בקיצור, לכל מבוגר צריך שתהיה חגורת הצלה בהישג יד ולילדים היא חייבת להיות עליכם. ומאחד שדי ותיק כבר בעולם הסירות- גם כשאתם מבוגרים, שימו עליכם את החגורה.

אני שב מהחתירה בעוד ששתיים מהבנות מקשקשות להן במים הקרירים. אף אחד לא סובל פה.

האגם היה בקלות יכול להירשם כשיא וסיום היום, אבל עוד נכונו לנו מסעות וחוויות, אז המשכנו. היעד הבא הוא ה- Hawks nest (נקודה 5) שעל הנהר אבל לא בדרך המהירה אלא דרך הגלבוע (הסבר מיד) נסיעה ליד מקורות הנהר ומשם עצירה קלה במפלונים נחמדים (נק׳ 4)  ואז נסיעה לאורך הנהר.

אז חוזרים לכביש הראשי (19) אבל רק כדי לנטוש אותו שמאלה לכביש 39 שהוא דרך כפרית יפה שעוברת בין פה ושם בתים שיש להם אשכרה שמות של מקומות, ואפילו גלבוע!! מי היה מאמין ששבנו הביתה???

כביש 39 ממשיך מערבה ואנחנו איתו. בשלב מסוים מצטרף אלינו ה- Gauley river, אותו נהר שהוא מקור המים לאגם סאמרוויל שבילינו בו רק לפני חצי שעה. הכביש והנחל פונים דרומה עד שהכביש נפגש עם כביש 60 ואנחנו פונים ב- 60 מזרחה.

בפניה יש לנו את הזכות לצפות בתחילתו של ה- New river המפורסם שהוא תוצר איחוד של ה- Gauley river ממנו הגענו ושל ה- Kanawha שמגיע מכוון צפון מערב. מיד אחרי הפניה הכביש חוצה את ה- Gauley ולידנו נראה גשר ברזל יפה- Gauley river iron bridge.

ממשיכים עוד מייל אחד ואז אפשר לעצור לצידי הדרך (יש חניה מסודרת מצד שמאל) ולקפוץ לראות את ה- Cathedral falls. לא מפלים ששווים נסיעה מיוחדת, אבל היות ואנחנו כבר בסביבה, אז אף פעם לא אומרים לא למפל.

המשכנו על כביש 60 מזרחה עוד 6 מייל והגענו ליעד המרכזי הבא (והאחרון שלנו להיום)- ה- Hawks nest state park (נק׳ 5 במפה).

זה מקום שיש בו מינימום עצירה אחת, אופציה מאד מומלצת ליותר מעצירה אחת, וגם אופציות טיול נוספות.

נתחיל מהחובה, התצפית המדהימה שנקראת Hawks nest overlook. החניה היא בצד הדרך של כביש 60 ומשם הליכה קצרה מאד לתצפית על ה- New river. צירפתי תמונה אחת מהתמונות שצילמנו אבל באמת שהיא לא עושה צדק למקום. זה פשוט מטורף. כל כך יפה. והכי כיף, שעוד מעט נראה את זה מלמטה ואפילו נשוט שם.

אז אחרי שהיינו בתצפית החובה, הנה עוד אפשרות שאנחנו מאד נהיננו ממנה, לרדת למטה לנהר. הבנות העבירו את הזמן בפיקניק ואנחנו הלכנו לשוט קצת. אפשר להמשיך כמה שרוצים. הנהר מאד שקט ושליו באזור הזה. 

איך מגיעים?

מצרף פה מפה מפורטת. שבים מהתצפית לכביש 60 (נק׳ 1) וממשיכים על הכביש עד שפונים בנקודה 2 לכוון כבישון שיוצא ימינה בשם James Riv & Kanwha Tpk W. קל לפספס את הפניה אז הנה נקודת הציון המדוייקת שלה. לפני הפניה יש גם שלט הכוונה ירוק. הכביש שפונה ימינה הוא למעשה שניים ואנחנו הולכים עם השמאלי שמתעקל לו ויורד בחדות. בנקודה 3 אנחנו שמים לב לקחת את המזלג הימני (60/2) שנקרא גם Hawks nest marina ולא את השמאלי (60/5) ואז פשוט יורדים איתו עד למים. זה לא ממש כביש אלא יותר דרך כבושה וחשוב לרדת לאט כי יש סיכוי שרכבים יגיעו גם מלמטה. אין שום בעיה בדרך הזו. רק בזהירות. 

למטה יש חניה מאולתרת ואפשרות להוריד את הסירות ומשם קדימה, השמים הם הגבול. הנה אותו נהר ואותו גשר שצפינו בהם מקודם מלמעלה.

אז עשינו את המינימום (תצפית), את הבונוס (ירידה למטה ושיט) אבל יש גם מסלולי הליכה ואפילו מפלים קטנים באזור. הנה קצת אופציות מ- alltrails למי שרוצה לבלות עוד קצת זמן במקום הקסום הזה.

את היום הנפלא הזה סיימנו עם סגירת מעגל עם כביש 60 מזרחה שמתחבר לכביש 19 ואז נהיגה דרומה חזרה לאיירבינבי שלנו.

יום שלישי- פוגשים את הנהר החדש-ישן מחדש

היום השלישי הוביל בסופו של דבר הביתה אבל לא לפני שנהנינו כמו שצריך מטיול רגלי, אגם קטן ואז שוב- הנהר שליווה אותנו ביומיים האחרונים, ה- New river.

שני יעדים להיום- Little Beaver state park ו- Sandstone falls.

התחלנו את היום שלנו בהייקינג ופיקניק ארוחת בוקר בשמורה קטנה מסביב לאגם בשם Little Beaver lake (נק׳ 2 במפה). הכל ירוק ועוד יותר ירוק ומסלולים מאד נחמדים. מצרף פה את המפה מהאתר של הפארק עצמו. אנחנו בחרנו בשילוב בין שבילים. התחלנו פה וצעדנו דרך היער על ה- Nature ridge trail עד שפנינו ימינה ב- Hemlock trail, התחברנו ל- Rhododendron run trail ואיתו הלכנו ימינה לכוון האגם. מהצד הזה של האגם יש גשרון עץ עם תצפית יפה ואפשר לחזור לכוון החניה דרך ה- Lake front trail. כאמור, זו בחירה כמעט רנדומלית ואפשר לשחק שם בין השבילים השונים. הנה מספר אופציות גם מאתר alltrails. 

משם המשכנו לכוון היעד האחרון שלנו לטיול. חוזרים לכביש 19, יורדים דרומה ופונים מזרחה (שמאלה) בכביש 3. הדרך מתפתלת לה ובסופו של דבר מגיעים לנק׳ 3 במפה, שם פונים שמאלה (צפונה) לכביש 20. הכביש הזה יסיע אותנו לאורך 9 מייל כאשר מימין לכביש זורם לו הנהר שהוא כבר ידיד ותיק שלנו, ה- New river. מדי פעם יש אשדים יפים. יש גם מקומות לעצירה והייקים אם רוצים אבל אנחנו, מפאת קוצר הזמן והנסיעה הארוכה הביתה, נסענו ישר עד ליעד הסופי, ה- Sandstone falls (נק׳ 4 במפה). מהחניה שלצד הדרך יוצאת טיילת עץ ארוכה שמגיעה עד לתצפית. יש אפשרות רחצה וקמפינג, אבל בעיקר כדאי להתמקד בנהר ובמפלים. אלו לא מפלי גובה, אלא יותר מפלי רוחב, כאלו שמרשימים במיקום שלהם לרוחב הנהר. 

קצת לפני המפלים ועל הנהר התחלנו לראות כמויות עצומות של אווזים, ברווזים, ברכיות, ועוד שלל ציפורי מים. אז איפה התמונות, אתם שואלים? אז זהו, שהטלפון שלי ששימש גם כמצלמה, החליט פתאום שהוא מאתחל את עצמו מחדש אבל סירב לסיים את האיתחול, וזו גם היתה שירת הברבור של הטלפון. נשארו לי שתיים וחצי תמונות, והשאר בראש שלי. אני מצרף פה תמונה אחת שעוד שרדה, סרטון אחד שהספקתי מהתצפית וגם תמונה של הערסל מפינת הזולה שפרשנו רגע לפני שנפרדנו.

מצרף בכל זאת גם תמונה רשמית מהאינטרנט כדי להעריך את היופי של המפלים. לגמרי מצדיקים ביקור.

אחרי המפלים ומנוחת ערסלים התחלנו את דרכנו הביתה. שבנו על כביש 20 דרומה אבל במקום לפנות ימינה לכביש 3 ממנו באנו, המשכנו ב- 20 דרומה. הכביש יתחבר בסופו של דבר ל- 77 ומשם הביתה.

רגע לפני שנפרדים מהנהר, ממליץ לעצור בנקודה הזו כדי לתצפת על העוצמה של המים. למי שיש זמן פנוי, אפשר לרדת לנהר (שבאזור הזה מתרחב ומקבל את השם Bluestone lake), לטייל במסלולים ולעשות כל מיני פעילויות מים. פרטים נוספים באתר של הפארק. אנחנו לא הספקנו.

בונוס לסיום הטיול: המלצה נטולת צילומים מ- 2008:  Greenbrier river 

בתחילת הפוסט ציינתי שנסענו פעמיים לווסט וירג׳יניה. הפוסט עצמו התמקד בנסיעה המאוחרת יותר ב- 2020, אבל היתה גם נסיעה מוקדמת ויפה אי שם ב- 2008. מה הבעיה? אין לנו כמעט תיעוד משפחתי מצולם. בכל זאת, היות ומדובר בחלק אחר של הסטייט. אני רק רוצה לתת המלצה כללית.

אמנם התחלנו את הטיול פחות או יותר באותו מקום- Beckley. אז שכרנו חדר במלון וזה היה מלון עם בריכה פנימית. אטרקציה לא קטנה למשפחה קיבוצניקית עם תקציב של פוסטדוקטורנט. אבל ההמשך היה שונה מהטיול שמפורט פה למעלה. האזור המרכזי שטיילנו בו נמצא הרבה יותר מזרחה, מערבית לרכס האפלצ׳ים שמכיל את ה- George Washington & Jefferson National forests. אנחנו נחזור לאזור הזה שנים מאוחר יותר, והפעם מהצד המזרחי של הרכס מאיזור וירג׳יניה.

המוקד של הטיול- נהר בשם Greenbrier river. לאורך הנהר עובר לו טרייל של כמעט 80 מייל- מסלולים של אופניים, טיולים רגליים וגם חתירה בנהר. הכל אפשר לעשות שם ולבלות שם שבועיים רק על הטרייל הזה. אנחנו דגמנו חלק קטן. התמקמנו לנו במעין איירבינבי שהיה הקומה השניה של חנות ספורט בשם Appalachian sport שיושבת לה במרכזה של עיירונת בשם Marlinton. החנות עדיין קיימת אבל אני לא יודע אם הם עדיין משכירים את הקומה השניה. בכל מקרה, לנו היתה חוויה מיוחדת. 

מעבר למגורים, השתמשנו בחנות בשביל לשכור אופניים ולטייל בטרייל באזור וגם לשכור קאנו (אפשר לקבל מהם שירותי שאטל) בהם חתרנו להנאתנו (הבנות ואני). ענת חיכתה לנו עם הרכב. הנהר לא שוצף יותר מדי אבל הצלחנו להיתקע על סלע ואני, בבואי לצאת ולחלץ את הקאנו, הצלחתי להפיל את עצמי למים, כולל הטלפון הסלולרי שלי. כל זה לרקע צחוקן המלבב של שלש בנותי. 

אז שני טיולים במערב וירג׳יניה ושני סלולרים שהלכו פייפן. מעניין...

אנחנו כאמור רק דגמנו. הדרך לשם היא יפייפיה. יש מספר אפשרויות הגעה אבל אני ממליץ על כביש 219 או בשמו הנוסף ה- Seneca trail. הכל כל כך יפה ויש המון אפשרויות לעצור ולטייל.

מצרף פה לינק לאתר של הטרייל שכולל מפות והמלצות. אני מזכיר שאורך הטרייל כולו הוא כמעט 80 מייל אז אפשר להחליט שעושים קצת או יותר או הרבה יותר. מה שלא יהיה- זה מומלץ.

זהו, רק טעמנו ויש עוד כל כך הרבה מהסטייט היפייפיה הזו. אנחנו עוד נשוב!