Blackwood Farm

אנחנו מטיילים היום במסלול מקסים שמשלב את השילוש הקדוש: אחו, יער, והסטוריה. היעד הפעם- Blackwood farm. טיול שהוא לא רק יפה אלא גם נותן הצצה לאיך חיו פה אנשים בחווה קטנה לפני 200 שנים, וגם נגיעה בהסטוריה הקשה של ארה״ב וסיפור העבדים. 

חניה ונקודת מוצא ( יש גם דרך שמחברת בין החניה לחניה נוספת שנפתחת אם החניה מלאה)

אורך: 3.5 ק״מ

נגישות: הליכה או ריצה (לא אופניים ולא עגלות ילדים, אבל אפשר לבלות במקום עם עגלות ללא החלק של היער)

אז נתחיל עם קצת הסטוריה!

אנחנו נמצאים ב- Orange county. יש 8 סטייסט עם קאונטי באותו שם והמפורסם הוא זה שנמצא בקליפורניה, אבל אנחנו פה עם הקאונטי שלנו שבירתו דהיום היא הילסבורו. המקומיים האינדיאנים, ה- Native Americans שייכים היו ברובם לשבט האוקניצ׳י והמוקד שלהם היה בהילסבורו אבל בתחילת המאה ה- 19 אנחנו כבר לא מוצאים הרבה באזור הכפרי יותר. מי שנמצא פה הם מתיישבים אירופאים שמגיעים בעיקר מסקוטלנד ואירלנד או מגרמניה (האחרונים מתמקמים בעיקר בחלק המערבי של הנפה). ויש עוד קבוצה של מתיישבים, כאלו שעושים הגירה פנימית ומגיעים מפנסליבניה, ואלו הדמויות שמאכלסות את הסיפור שלנו היום.

כבר כתבתי על גילברט סטרייהורן ומשפחתו בפוסט על שמורת בראמלי ובית הקברות המשפחתי שבמקום. אני ממליץ לקפוץ לפוסט הזה גם כדי לקרוא את הסיפור על טוני סטרייהורן, העבד של המשפחה שלאחר מלחמת האזרחים התחתן עם נלי ועבר איתה לקרבורו שם הקים את הכנסיה השחורה הראשונה והפך לאחד ממכובדי הקהילה.

הסיפור שלנו פה מתחיל עם נכדו של גילברט סטרייהורן, סמואל, שרוכש ב- 1817 את שטח האדמה שעליה אנחנו מטיילים היום, מאחד בשם ג׳וזף מרלט. סמואל מתחתן עם מארי והם מקימים משפחה. הוא בונה בית בקרבת מקום ולאחר שזה נשרף הוא בונה את הבית שעומד על תילו עד היום (בתמונה למטה). כיאה לאותם ימים, הוא מקים חווה חקלאית קטנה- קצת כבשים, פרות, חיטה, תירס (בעיקר תירס) וחזירים. הגבעות של orange county  לא מתאימות לגידולי ענק של כותנה וטבק כך שהחווה הזו מייצגת מצוין את חיי המתיישבים במקום- חקלאות בסיסית שמשמשת אותם לצרכיהם וגם למסחר צנוע.

Strayhorn house (from  Miranda Pennachi @Alltrails

ופה אנחנו נוגעים באחד מהפצעים הכואבים ביותר בהסטוריה האמריקנית- העבדות. כישראלי שנחשף לנושא דרך חומרי לימוד ובעיקר דרך ספרים וסרטים, העבדות היתה מקושרת אצלי לחוות דרומיות עשירות בסגנון ״חלף עם הרוח״. אפילו ביקרנו כאלו חוות בטיולים באזור צ׳רלסטון, דרום קרולינה. גם בצפון קרולינה היו חוות שכאלו ואפילו כתבתי פוסט על חוות סטאגוויל שנמצאת בצפון דורהאם, אבל המציאות של העבדות בצפון קרולינה מיוצגת טוב יותר ב- Blackwood: חווה צנועה, משפחה קטנה, אין שדות אדירים של טבק וכותנה שדורשים עשרות ומאות עובדים, אבל עדיין יש עבדים שחורים. סמואל סטיירהורן רכש בתחילה עבד אחד, אח״כ שלשה ובסופו של דבר היו לו 16 עבדים, רובם עובדים בבית עצמו וחלק במשק. חשוב גם לציין שהיה לפחות שחור אחד שהיה חופשי, כלומר עובד מרצונו, משהו שהיה נפוץ יותר בקהילות ה- Quakers שהגיעו מפנסילבניה והתנגדו לעבדות.

הצצה לעולם הזה אפשר לקבל במודעה שמצורפת למטה. זה המכרז למכירת החווה אחרי מותו של סמואל. יש פירוט של הרכוש כמו למשל התירס, הסוסים, הפרות ו....העבדים. 

אנחנו נחזור לעניין העבדים לקראת סיום המסלול כשניפגש בקברי העבדים במקום.

בסופו של דבר החווה עברה לבנו של סמואל, ויליאם. ויליאם עצמו התגורר בהילסבורו הבירה אבל המשיך להפעיל את החווה ולאחר מותו היא עברה לבתו. הבת מכרה את החווה ב- 1906 לקרוב משפחה בשם הרברט בלקווד ומשם יש לנו עוד הצצה היסטורית לחקלאות הכפרית של המאה ה- 20, ובעיקר בתקופת השפל הגדול של סוף שנות ה- 20. המחוז מאפשר לכל משק לגדל לול קטן, דיר ורפת ועוד אסם. המשפחה עובדת על החווה, את החזירים שומרים לחורף, את התירס נותנים לחזירים ואוכלים רק מה שאפשר, בקיצור חיים בצניעות ובסוף השבוע נוסעים ליריד האיכרים בדורהאם ומוכרים ירקות, חמאה, חלב וביצים.

החקלאות בחווה הלכה והצטמצמה עד שנני ומרי-אליס בלקווד מחליטות לעת זקנה למכור את הבית והחווה. ב- 2001 orange county מחליט לקנות את החווה מידיהן של אחרונות ה- Blackwoods ולשמר את האזור לטובת הציבור. חלק מהמבנים משופצים כדי שעוברי אורח כמונו יוכלו להתרשם ולטעום קצת מאיך היה פעם.

הפוגה בהסטוריה כדי שנתחיל ללכת. אני מתאר פה את המסלול הלא ארוך אבל אציין גם אופציה של הארכה למי שרוצה.

נקודה מס׳ 1 היא החניה המאד מסודרת (עם שירותים צמודים) ויש גם שלטר עם שולחנות פיקניק בסמוך. אנחנו צועדים לקראת החווה עצמה בנק׳ 2 ומשם עולים על המסלול של Mary's trail. אנחנו נראה שני דברים- האחד, גבעה ירוקה ויפייפיה מצד ימין, משובצת לה בעצים מרשימים בודדים ומתחת לכל עץ- שולחן פיקניק (אם יש משהו אחד שהאמריקאים אלופים בו זה איך לחשוב על הדברים הקטנים שעושים ביקור בטבע עוד יותר מושלם). השני, השביל הצר איתו אנחנו מתחילים לעלות (בשתי התמונות למטה, התחתונה מטיול קהילתי שהובלתי ממש ממש בימים אלו).

לכאורה, סתם עוד שביל- אבל אתם מביטים עכשיו ב״כביש״ הראשי שחיבר את הילסבורו לאוניברסיטת צ׳אפל היל ומאוחר יותר לצ׳אפל היל עצמה, זו היתה הדרך לפני שנסלל כביש ב- 1950!

המוני בית ישראל יוצאים לטיול אביבי (אפריל, 2026)

אנחנו ממשיכים בשביל, אבל אני ממליץ גם להגיח ממנו ימינה כדי להינות מהאחו ומהנוף המופלא שמשקיף על החווה, ואז לשוב לשביל ולעלות למעלה. השביל כמעט ונושק לכביש ואז פונה ימינה ומתעקל לכוון היער. תזכרו לעצור מדי פעם, להביט לחווה ולשאוף נוף יפייפה.

עץ, שולחן בודד, אחו מסביב. שלמות

הגענו לנק׳ 3 ואנחנו נכנסים ליער ונמשיך בו קרוב ל- 2 ק״מ. 300 מטר אחרי הכניסה (נק׳ 4) נראה שביל שחותך שמאלה (Herbert's trail) ומסומן בצהוב. זה מעין לופ שישוב להפגש איתנו בעוד 170 מטר (נק׳ 5). 

השביל מתפתל לו ביער, חוצה ערוצון נחל קטן ואם מודדים 1.35 ק״מ מרגע שנכנסנו ליער, שווה לסור מחוץ לשביל שמאלה קצת לפני שעולים על גשרון חוצה נחל, ולחפש פריחה בעונה המתאימה, בעיקר של Atamasco Lily.

השביל ממשיך להתעקל, יש לנו קצת עליה לכוון שמאל ואז עיקול ימינה ויורדים לכוון היציאה מהיער, אבל רגע לפני היציאה, בנק׳ 6 במפה, אנחנו מגיחים לשבילון שהולך שמאלה ועוצרים ליד השלט שאתם רואים בתמונה למטה.

ב- 2016 נחשף פה שדה של קברים של העבדים המקומיים וצאצאייהם. כמו במקומות רבים אחרים בארה״ב, גם פה נעשה סקר זהיר ומקיף של איתור הקברים, סימונם ודיגיטציה שלהם. יש פה בסך הכל 34 קברים כשכל אחד מהם מסומן בשתי אבנים- אחת בראש ואחת ברגליים. אפשר לחזות פה בשלש מסורות של קבורת עבדים בדרום ארה״ב:

1. כוון מזרח מערב (הראש במערב)- מנהג שמקורו בתרבויות פגאניות ואומץ על ידי נוצרים.

2. האשה נחה לשמאלו של בעלה (wife-to-the-left)- כנראה נובע מהאמונה שחווה נוצרה מצלע שמאלית של אדם.

3. צמח ה- Vinca minor שנמצא פה ובבתי קברות רבים.

Photo from Jonathan Botha @alltrails

חשוב לשים לב לא לחצות את בית הקברות אלא לחזור לשביל הראשי ולצאת מהיער.

מחוץ ליער האחו נפתח מחדש ואנחנו רואים מולנו אגם יפה. מפה יש לשנו 3 אפשרויות:

1. האפשרות שמסומנת במפה שלי למעלה: לאגף את האגם מצד שמאל ולהתחבר למסלול שנקרא Alice's loop לכוון נק׳ 8 ואז חזרה לחניה בנק׳ 1.

2. להאריך קצת, מיד אחרי שיוצאים מהיער לפנות שמאלה ואחרי 10 מטרים רואים שוב שלט כניסה חזרה ליער. הוא יוביל אותנו לשביל סלול ומשם שוב כניסה ליער ימינה במסלול של Alice's loop שמסומן בכתום. הוא יתעקל לו ביער ובסוף נתחבר חזרה לאופציה מס׳ 1.

3. לחתוך מכוון האגם בחזרה לחווה. קל לראות את הכל מרחוק, אין פה מה להתבלבל.

בכל אופציה שלא תבחרו, שווה להסתובב קצת בין מבני החווה ולחוות את פעם. אין כניסה לבית של הבעלים אבל אפשר לנוח שם על כסא נדנדה ליד האלון המקומי, ומשם ללכת לכוון הרכב, להרתיח את הקפה, לשלוף את הכריך (או את הג׳חנון אם אתם בטיול קהילתי) ולסיים עוד יום יפה ומספק במשולש!